תשעה קטעים של הטור דה פרנס מאחורינו. הרוכבים עברו מספר ימים מתישים בפירנאים, בהם הוכו הן ע"י התוואי המפרך והן ע"י שמש קופחת וגשם שוטף בהפרש של 24 שעות. לפיכך יום המנוחה הראשון של הטור הגיע להם כמו על פי בקשה. ימי המנוחה האלו מספקים בדרך כלל חדשות הקשורות לעולם הרכיבה, כמו למשל הודעות של רוכבים על מעברי קבוצות. את החדשות של היום סיפק חואקים "פוריטו" רודריגז. הספרדי-קטלוני בן ה-37 מקבוצת קטיושה, המדורג כעת חמישי בטור בהפרש קטן מהמוביל, הודיע כי הוא תולה את נעלי הרכיבה שלו בסוף העונה הנוכחית. את תזמון ההודעה בחר רודריגז ליום המנוחה באנדורה, היות וזה היה מקום מגוריו שנים רבות (כמו גם של רוכבים רבים אחרים). את הזרקור על רוכבים בטור, שבד"כ נמצא אצל ידידי עידו גילרי, שאלתי ממנו כדי לנסות ולהציץ לקריירה של אחד הרוכבים המרגשים של השנים האחרונות.

רודריגז הוא רוכב שבז'רגון של הרכיבה מקטלגים כ"פאנצ'ר" (puncheur) – לא הדבר הזה שקורה בגלגלים, אלא  מלשון המילה פאנץ'. התרגום העברי הטוב ביותר אולי למונח הזה הוא "נותן בראש". מדובר בסוג של רוכבים שאוהבים עליות, עדיף תלולות ככל האפשר, בהן הם מאיצים פתאומית ותוקפים בקצב אותו יריביהם לא מסוגלים להדביק. פאנצ'רים חיים טוב בסביבה של שינויי קצב, ופחות בסביבה של קצב מונוטוני, כזה שאנו רואים למשל מקבוצת סקיי בהרים. את הדוגמא לתכונה זו שלו סיפק רודריגז כבר בתחילת דרכו:

כאשר רודריגז רק החל את הקריירה בשנת 2001, הוא הצטרף לקבוצת Once, קבוצה ספרדית ידועה (שהיום קבוצת אסטנה היא ההמשך שלה). הקבוצה כללה בתקופה זו רוכבים ידועים כקרלוס ססטרה, אברהם אולאנו וחוזבה בלוקי. במחנה האימונים הראשון עם כל אותם השמות, רודריגז הצעיר "נתן בראש" והשאיר את כל אותם רוכבים מאחור בעלייה המסכמת. אם לא די בכך, בסיום העלייה הוא סימן תנועה של עישון, כאומר שהעלייה הייתה קטנה עליו. הרוכבים הותיקים, שלא אהבו את החוצפה של הצעיר, החליטו ללמד אותו לקח: הם אמרו לו שבעקבות הגעתו ראשון, עליו לעשן סיגר בארוחת הערב של הקבוצה. רודריגז, שהאמין לחבריו, הביא סיגר אמיתי לשולחן, ועישן אותו מול עיניו הנדהמות של מנהל הקבוצה הקשוח. מאז, דבק בו הכינוי "פוריטו", שמשמעותו בספרדית סיגר קטן.

במדי הקבוצה רכב רודריגז ארבע שנים, כאשר הישגו המשמעותי היחיד היה נצחון בקטע במירוץ פריז-ניס. לאחר מכן רכב שנתיים במדי קבוצת Saunier Duval-Prodir, לימים Geox. במדי הקבוצה זכה בחולצת המטפס של הוואלטה. ב-2006 הצטרף לקבוצת Caisse d'Epargne, היא קבוצת מוביסטאר של היום. לאורך ארבע שנים במדי הקבוצה זכה רודריגז במעט הישגים כמו זכיות בקטע נוסף בפריז ניס, פעמיים בקטעים בטירנו אדריאטיקו ולקינוח במדליית הארד באליפות העולם. את הקבוצה הוביל כבר אז אלחנדרו ואלוורדה, ורודריגז, על אף כשרונו המוכח, נאלץ לחסות בצילו של הכוכב במשך כל אותה התקופה, והוא כבר נושק לגיל 30.

שנת 2010 סימנה את השינוי הגדול בקריירה של פוריטו. קבוצת קטיושה הרוסית, שחיפשה רוכב מוביל, החליטה להציב את פוריטו בתפקיד. הרוכב פרע מייד את השטרות, כאשר זכה בטור של קטלוניה, זכה בקטעים בטור זה פרנס ובוואלטה, ולקינוח סיים ראשון בדירוג הרוכבים של UCI (איגוד הרכיבה הבינלאומי) של אותה השנה. גם ב-2011 הוא הותיר את חותמו, כאשר זכה בשני קטעים של הוואלטה, שני קטעים בדופינה ליברה (בו זכה גם בחולצות הנקודות והמטפס), ובעוד שלל קטעים במירוצים אחרים של העונה.

שנת 2012 הייתה שנה מגדירת קריירה לפוריטו – לטוב ולרע. ההישג הראשון שלו היה בניצחון בפלש ואלון – אותו מירוץ חד יומי בבלגיה המסתיים בקיר של הוי (Mur de Huy) – עלייה חדה מאד באורך כקילומטר ושיפוע של כ-10%, התפורה ליכולותיו של הפאנצ'ר הספרדי.

פוריטו נבחר להוביל את הג'ירו עבור קבוצתו. בג'ירו ההפכפך הוא החליף הובלות עם ריידר הז'דל הקנדי, תוך כדי זכייה בשני קטעים. לקטע האחרון הגיע ביתרון, רק כדי להפסיד לקנדי במירוץ בפער של 16 שניות. פוריטו הוביל את קבוצתו גם בוואלטה של אותה שנה – אחד המירוצים המרתקים של השנים האחרונות, בו התמודד מול קונטדור, פרום וואלוורדה. המירוץ התפתח לקרב מרתק בין קונטדור לרודריגז, בו הוביל רודריגז רוב המירוץ ואף זכה בשלושה קטעים. בכל זאת, קונטדור השתמש היטב בקבוצתו טינקוף-סקסו כדי לגבור על רודריגז דווקא בקטע מעבר, מה שהביא לו את הזכייה במירוץ. רודריגז המאוכזב התנחם בזכייה בג'ירו של לומברדיה, מה שסייע לו לגבור ברגע האחרון על ברדלי וויגינס במאבק על ראשות דירוג ה-UCI של אותה השנה.

התדמית של רודריגז כ"סגן של בר כוכבא" קיבלה חיזוק משמעותי ב-2013. באליפות העולם של אותה שנה בספרד, הנבחרת המקומית העמידה הרכב חלומי שכלל את קונטדור, ואלוורדה ורודריגז, כשהאחרון סומן כרוכב המוביל. התכנית הספרדית עבדה יפה עד לקטע הסיום בו הוביל רודריגז על יריביו. הפורטוגזי רוי קושטה יצא בעקבותיו, וואלוורדה, שוב הוא, נותר נטוע במקומו במקום להיצמד לקושטה. במיאוץ הסיום הפסיד פוריטו לקושטה, ונותר שוב מתוסכל במקום השני. חובבי הקונספירציה טענו שואלוורדה העדיף את נצחון קושטה, חברו לקבוצת מוביסטאר, על פני נצחון יריבו הותיק. גם הזכייה החוזרת בדירוג ה-UCI לא ניחמה אותו הפעם.

בעונות הבאות, למרות גילו המתקדם, הוכיח פוריטו שלא נס ליחו. ב-2014 זכה שוב בטור של קטלוניה החביב עליו כל כך, ובטור דה פראנס החזיק בחולצה המנוקדת במשך חמישה קטעים. ב-2015 זכה בשני קטעים בטור וגם שם אחז בחולצה המנוקדת בארבעה קטעים, ובוואלטה זכה בעוד קטע, אך סיים, איך לא, במקום השני.

אתמול כאמור הודיע פוריטו הנרגש שהוא פורש מהרכיבה בסיום העונה. פרט לטור דה פרנס, הוא ינסה את מזלו גם במסלול ההררי של ריו דה ז'נירו באולימפיאדה הקרובה. שם, כולנו מקווים, נזכה לראות ממנו פאנץ' אחד אחרון.